בקיץ האחרון יצאנו לחופשה זוגית בבאקו שהיא בירת אזרבייג’אן.
מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת לשאוב השראה ממדינות המערב וממקומות אוריינטליים וצבעונים.
אין כמו לשטוף את העיניים בצבעוניות המרהיבה המאפיינת אותם, את הסממנים האוריינטלים והאורנמנטיקה המדהימה.
את היום הראשון פתחנו בסיור בסמטאות העיר העתיקה
שם פגשנו את האנשים שמחוברים לעבר אבל חיים את העתיד
שעוד אכפת להם וחשוב להם להמשיך ולמכור את המסורת.
את הכלים, השטיחים, הלבוש, התיקים שמסתכלים עליהם ומרגישים איך מתפשטת תחושת נוסטלגיה בכל הגוף.
בכל פינה היה ניתן לשאוב השראה ולהתמלא ביצירתיות
כל רצפת בית הכנסת מחופה בשטיחים.
יש לחלוץ נעליים לפני הכניסה לבית הכנסת על מנת לא ללכלך את השטיחים.
אזרבייג’אן ידועה מאוד בתעשיית השטיחים המטורפת שלהם, בתי מלאכה של נשים שאורגות שטיחים בעבודת יד של חודשים לאריגת שטיח אחד.
אלו שטיחים איכותיים מאוד, וניתן כמובן לבחור את סוג החוט שממנו יארגו עבורכם את השטיח.
כאן הגענו לכפר / עיירה שהיא נמצאת בפרברי אזרבייג’אן
רחוק מעיר הבירה באקו,
ופה ממש ראינו את מלאכת אריגת השטיחים.
מצד אחד מדהים העבודה, ההתמדה, הידיעה שייקח לה חודשים לסיים והיא מגיעה בכל יום להמשיך ולמשוך בעוד כמה חוטים שלבסוף יצרו תמונה אחת גדולה ומדהימה.
מצד שני נשים שמגיעות כל יום לעבודת ה”פרך” הזו, נאלצות לשבת בישיבה מזעזעת למשך שעות ארוכות כל יום. הן לא מכירות משהו אחר אלו הם החיים שהן מכירות.
השכר הזעום שהן מקבלות הוא עבור שטיח גדול או קטן.
מטורף איך הן מצליחות לתרגם את הדגם שיש להן בתמונה לשטיח בועט ומדוייק.
כשמתסתכלים עליהן הן באמת נשים פשוטות, בנות הכפר הלא מפותח ולא מתקדם
ומצד שני הסכלתי עליהן בהערצה על היכולת שלהן ליצור את השטיחים ברמת הפרח הקטנטן, העיטור הפינתי
כל הפרטים הקטנים האלו שלולא הם השטיח הוא לא אותו שטיח. יש צורך ברמת דיוק מטורפת. בתרגום הדגם לרמת החוט
פשוט יכולת ראויה להערצה.
ומשם המשכנו לשאוב השראה ולהנות
